יום רביעי, 19 בספטמבר 2018

תכנון עירוני למען מכוניות





תורגם ותומצת מאנגלית לעברית מכאן:

https://amp.theguardian.com/environment/bike-blog/2018/sep/13/westminster-councils-actions-show-it-puts-cars-first-not-people?__twitter_impression=true

(הקדמה להבהרה: לונדון מורכבת ממספר גדול של רשויות מקומיות אוטונומיות, שמעליהן יושבת העירייה המרכזית. ווסטמינסטר היא אחת מהרשויות הללו)

תביעה משפטית מאת מועצת ווסטמינסטר לחסימת נתיב אופניים מרכזי בלונדון הצליחה מבחינה הליכית, בצעד שיאלץ את המתכננים בעיר לבחון שוב - במשך חודשים - את הדרך להקמת שיפורי בטיחות לאחד מהצמתים המסוכנים בעיר.

הסקירה המשפטית המוצלחת של הרשות המקומית לגבי ה-Cycle Superhighway 11 (CS1) היא החסימה החדשה ביותר בסדרת חסימות שלה של שיפורים לבטיחות לרוכבי אופניים, הולכי רגל, ואף מכוניות. לאחר ביטול התאמת רח' אוקספורד להולכי רגל, הסקירה מדגישה שוב את העדפתה הברורה של ווסטמינסטר למכוניות הפרטיות.

הטענה בה השתמשה הרשות המקומית הייתה שנתיב האופניים יםריע לתנועה בכבישיה, ושהעירייה הראשית של לונדון לא בחנה מספיק את נושא התעבורה ברכב פרטי באזור זה. לטענתה, הנתיב יאריך את זמן הנסיעה בכביש הסמוך אליו בכ-5-10 דקות.

הרשות המקומית של וסטמינסטר מתגאה במדיניות "תושבים קודם" שלה, אך יש לתהות אילו תושבים היא משרתת, ולאיזו מטרה. מדובר באזור עם מספר הולכי הרגל הנפגעים בתאונות דרכים הגבוה בלונדון, וזאת באופן משמעותי, כולל 13 הרוגים בשנת 2016.

כך קורה כאשר מעדיפים את הרכב הפרטי על פני הולך הרגל או רוכב האופניים.

---

עד כאן תרגום ותמצית המאמר.

אותו הדבר קורה בתל-אביב - אם כי ברטוריקה שונה. בעוד שמר רון חולאי, ראש העיר הוותיק של תל-אביב, מדבר בשפה של אופניים, בפועל תשתיות הרכיבה בעיר קלוקלות, בעוד שהעירייה ומשרד התחבורה מעודדים שימוש ברכב פרטי, כולל מיזם "אוטותל" לרכב פרטי שיתופי. בכמה מקומות אכן יש שבילי אופניים מצוינים, אך המקומות אחרים הם נחסמים עד מהרה בפחי אשפה ושולחנות של מסעדות, או שהם עוברים במקומות המסכנים הולכי רגל (למשל, מול תחנות אוטובוס). כך זה כשמעדיפים מכוניות על פני אנשים.

יום שני, 17 בספטמבר 2018

דוברו של נתניהו "יצא לחופש" לנוכח ההאשמות נגדו





תורגם מאנגלית לעברית מכאן:

https://thehill.com/policy/international/406508-netanyahu-spokesman-taking-time-off-over-misconduct-allegations

דובר של ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, יצא לחופש לאחר שמספר נשים האשימו אותו בהטרדות מיניות.

הדובר, דייויד קיז, אמר לתקשורת ש"לאור ההאשמות הכוזבות כנגדי ובכדי לא להסיח את הדעת מעבודתו החשובה של ראש הממשלה, ביקשתי חופש בכדי לנקות את שמי. אני בטוח באופן מלא שהאמת תצא לאור".

שמו של קיז עלה לאחרונה לאחר שכתריסר נשים האשימו אותו בהתנהלות אגרסיבית כלפיהן, כולל הטרדה מינית. כך דווח בשבוע שעבר ב-Times of Israel.

המועמדת הדמוקרטית לסנאט של מדינת ניו-יורק, ג'וליה סלזאר, טענה בציוץ ב"טוויטר" בשבוע שעבר שהיא "נפלה קורבן לתקיפה מינית" מצד קיז.

הדובר הכחיש מיד מכל וכל את האשמותיה של סלזאר. סלזאר, כך מסרו ב-Times of Israel, האשימה לראשונה את קיז בתקיפה מינית בפוסט בפרטי ב"פייסבוק" בשנת 2016, פוסט שנמחק מאז. סלזאר הכירה בכך שפרסום ההאשמה הוביל לכך שאנשים באו אליה בביקורת לאחר שהתגלה שהיא לא דיברה בכנות כאשר היא הציגה את הרקע הדתי שלה, את עמדתה הפוליטית, ואת התשובה לשאלה האם היא היגרה לארה"ב או לא.

ה-Times of Israel דיווח שכתביו דיברו על 10 נשים אחרות בחודשים האחרונים שהאשימו את קיז בניסיונות אגרסיביים לחזר אחריהן, התנהגות פיזית מאיימת, או התנהגות בלתי-ראויה.

מקור אחד אמר ל-Times of Israel שקיז התבקש להתרחק ממשרדים מסוימים בניו-יורק עקב ההתנהלות הבלתי-ראויה שהוא מואשם בה.

קיז הכחיש את ההאשמות הנוספות.
 
---

עד כאן המאמר.

אכן, אדם מנוול. אבל, בניגוד לבוס שלו, הוא עשה דבר אחד ראוי: כשהוא עמד בפני האשמות וחשדות בפלילים, הוא מיד יצא לחופש מתפקידו כדי "לטהר את שמו". נשאלת השאלה, מדוע מר בנימין נתניהו הנכבד, ראש ממשלת ישראל, אינו נוקט בפעולה דומה כאשר הוא נחשד בפלילים (לכאורה)?

יום שבת, 15 בספטמבר 2018

צרפת מודה לראשונה בעינויים המוניים בזמן מלחמת אלג'יר (מאמר מתורגם)

תורגם מאנגלית לעברית מכאן:

https://www.theguardian.com/world/2018/sep/13/france-state-responsible-for-1957-death-of-dissident-maurice-audin-in-algeria-says-macron





צרפת הודתה לראשונה בכך שהיא ביצעה עינויים המוניית בעת מלחמת העצמאות של אלג'יר - הודאה היסטורית לגבי קונפליקט בן 60 שנה שנסובו סביבו מסתורין והכחשות.

הנשיא, עמנואל מקרון, אמר שצרפת הפעילה "מערכת" שהובילה לעינויים בעת הקונפליקט באלג'יר, ושיש כיום להתמודד עם העבר "באומץ ובבהירות".

מקרון השתמש במקרה של המתמטיקאי מוריס אודין (בתמונה), פעיל קומוניסטי תומך עצמאות שנעלם בשנת 1957, בכדי לתת דעתו באופן נרחב על השימוש בעינויים בידי צרפת, מעל ומעבר לכל מה שנשיאים קודמים הודו בו.

העיתון Elysée אמר שמקרון הודה במכתב שהוא הציג לאלמנתו של אודין ולמשפחתו ביום חמישי שעבר ש"אודין מת תחת עינויים שנבעו ממערכת שהופעלה כאשר אלג'יר הייתה חלק מצרפת"

משרדו של מקרון אמר שהוא יפרט על מערכת של מעצר וכליאה שהוקמה באופן חוקי בצו של הפרלמנט בשלהי שנות ה-50 של המאה שעברה, שאפשרה החזקה וחקירה של חשודים, מה שהוביל ל"מעשים שהיו לפעמים נוראיים, כולל עינויים".

במלחמה של השנים 1954-1962, שנהרגו בה 1.5 מיליון אלג'יראים, כוחות צרפתיים דיכאו בברוטליות את הלוחמים למען עצמאות במה שהיה אז קולוניה צרפתית, שפריז משלה בה במשך 130 שנה.

המדינה הצרפתית לא הודתה כלל בעבר בכך שכוחותיה הצבאיים השתמשו בעינויים באופן שגרתי. במהלך המלחמה, הממשלה צינזרה עיתונים, ספרים, וסרטים שטענו שהיא השתמשה בעינויים, ולאחר המלחמה מעשי-הזוועה שבוצעו בידי חייליה נותרו כטאבו בשיח הצרפתי.

סילבי טנו, היסטוריונית, אמרה שההודאה הצרפתית בכך שמותו של אודין נבע צ"מערכת" הצביעה על הודאה רחבה יותר במעשים לא ראויים.

היסטוריון אחר, רפאל ברנצ'ה, אמר לעיתון Le Mond: "אי אפשר יהיה להכחיש יותר את אופיים המערכתי של העינויים באלג'יר".

בנג'מין סטורה, מומחה לאלג'יר וראש המוזאון הצרפתי להיסטוריית ההגירה, שייעץ למקרון בנושא זה, אמר ש"הכרזה זו תטביע חותם שאין למוחקו".

הוא כתב ל-Le Mond: "האם אנו, לבסוף, יוצאים מה'שיכחה' בה לקינו לגבי המלחמה, שלא הוזכרה בשמה זה זמן רב?"

הצהרתו של מקרון נראתה כהכרה נוספת במעשיה של צרפת במאה ה-20.

הצעד המשמעותי ביותר של צרפת בהתמודדות עם ההיסטוריה שלה בא בשנת 1995, כאשר הנשיא דאז, ג'ק שיראק, הודה בכך שצרפת כולה הייתה אשמה בגירושם של 76,000 יהודים למחנות ההשמדה הנאציים במהלך מלחמת העולם השנייה.

מקרון הוא הנשיא הצרפתי הראשון שנולד לאחר הקונפליקט באלג'יר. הוא עורר מחלוקת בקמפיין הבחירות שלו בשנה שעברה כשהכריז שהקולוניזציה הצרפתית של אלג'יר הייתה "פשע נגד האנושות".

---

עד כאן תרגום המאמר.

נשאלת השאלה: מתי כאן, בישראל, יודו במעשים לא ראויים שהממשלות לדורותיהן עשו, מגירושם של 750,000 פלסטינים מאדמתם בשנת 1948 ועד לפרשת ילדי תימן? מתי יבוא ראש ממשלה אמיץ מספיק שלא יהיה מוכן לקבל את השתיקה, ואת ההסכמה, עם מעשים אלו?

יום רביעי, 12 בספטמבר 2018

בני נח - הדת הציונית המשיחית שחסידיה סוגדים ליהדות


תורגם ותומצת מכאן:



"ידידנו ברחבי העולם, בני נח... אתם אנשים נהירים בעולם מוכה-סנוורים... אתם תקוות העולם. חג שמח". כך, באנגלית קלוקלת במידת מה, בירך הרב אורי צ'רקי, ראש המרכז העולמי לבני נח, את אוהדיו בקליפ וידיאו ב"יום האנושות", יום חגם של בני נח (הידועים גם כ"ילדי נח"), שנחגג לאחרונה ביום ה-27 של החודש העברי מרחשוון (10 בנובמבר 2017). לפי המסורת היהודית, ביום זה נח ומשפחתו יצאו מהתיבה וקיבלו את שבע המצוות הנדרשות מכל באי עולם, כולל האיסור על עבודת אלילים, על רצח, ועל אכילת בשר שנלקח מבעל חיים בעודו בחיים. כאשר נח עזב את התיבה, הוא בנה מזבח והקריב קרבן. זו הסיבה שבני נח אוכלים בשר "על האש" ביום זה.

אך מי הם בני נח אלו? הם בניה של דת חדשה, הכפופה ליהדות, שהוקמה בידי רבנים מישראל, בעיקר מחב"ד ומהציונות הדתית. לפי המרכז העולמי, יש תריסרי קהילות בני נח ברחבי העולם, עם יותר מ-20,000 מאמינים. זה מספר נכבד בהתחשב בכך שהדת הוקמה רק בתחילת העשור הנוכחי. קהילות קטנות של בני נח קיימות במדינות שונות, הגדולה שביניהן בפיליפינים.

שיתוף הפעולה בין ישראל לפיליפינים גדל בהתמדה, והשבוע הוא הגיע לשיא חדש עם ביקורו של נשיא הפיליפינים, רודריגו דוטרטה, בישראל. הפיליפינים הם אזור-מפתח לפעילות של חב"ד, אחד הגופים העיקריים המפיצים את הדת החדשה. קיימים ארבעה מרכזים של חב"ד במדינה, ובנוסף לסיוע ליהודים, הם תומכים ב-10 בתי-תפילה של בני נח. השלוחים החסידיים מתייחסים לקהילה הפיליפינית כאל מודל לקהילות בני נח במדינות אחרות. קבוצב מהקהילה הובאה לישראל לפני שנתיים וחבריה נפגשו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שגם שלח את ברכותיו לכלל הקהילות ברחבי העולם.

אין חדש בכך שקיימות קהילות ברחבי העולם המזהות עצמן עם העם היהודי ועם 10 השבטים האבודים. בדומה לכך, כולנו מכירים נוצרים המעריצים את ישראל. אך בני נח הם תופעה תיאולוגית חדשה מאוד. זוהי צורה של שליחות ציונית המעוניינת להקים דת עולמית שמאמיניה מעריצים את העם היהודי ואת מדינת ישראל - מבלי להשתייך לדת ולמדינה אלו. המאמינים נדרשים לקבל את עליונות היהדות אך אינם מתקבלים לעם היהודי ואף נאסר עליהם לשאת בעול מצוות כגון שמירת שבת. כל מי שמעוניין להשתייך לבני נח נקרא להכיר בעם היהודי ובמדינתו.

בחודש שעבר, Nova Religio, כתב-עת המוקדש לדתות חדשות ואלטרנטיביות, פרסם מאמר מאת Rachel Z. Feldman, דוקטורנטית ללימודי דת ב-Franklin and Marshall College בפנסילבניה, תחת הכותרת "ילדי נח: האם הציונות המשיחית יצרה דת חדשה?" בקיץ 2017, פלדמן ביקרה בקהילות בני נח באי הפיליפיני סבו, המצויות תחת פיקוחם של רבני חב"ד. בדומה למרבית בני נח ברחבי העולם, חברי קהילת סבו באו בעיקר מכנסיות פרוטסטנטיות, אך נטשו את האמונה בברית החדשה.

קבוצה אחת שפלדמן צפתה בה חיה באזור כפרי הררי מוכה-עוני. בעבר, חבריה התגוררו במערות והשתייכו לכנסייה שומרת-שבת בשם Sacred Name Believers. מנהיגם הוא המטיף של בני נח בשם Emmanuel Villegas. במשך שנים, הוא ביקר בקהילות עניות באיים שונים והמיר אותן לבני נח. הוא קרא להם להתנער מהנצרות ולשרוף את ספרי הקודש שלהם - לא לפני גזירת השם המפורש (של אלוהי ישראל) מהטקסטים.

בני נח אינם יכולים להגיע לרמה של היהודים, אך הם יכולים ללמוד ולשפר את עצמם באמצעות קיום שבע המצוות. בינתיים, חב"ד עושים מאמצים להפיץ את הבשורה בקרב לא-יהודים גם בישראל - פרויקט שהתחיל בו הרב בועז קלי מחיפה.

פילוסופים יהודיים ליבראלים מהעת החדשה, כמו למשל הוגה הדעות היהודי-גרמני הרמן כהן, ראו בשבעת חוקי נח את הבסיס האוניברסלי של התורה, מה שמוכיח שהיהדות מכילה גישה מוסרית העולה מעל ומעבר לשאלת גורלו של העם היהודי. אך פירושם של הרב צ'רקי ושל רבני חב"ד משתמש במצוות בני נח בכדי להקים היררכיה אתנית בין יהודים לגויים. פלדמן מציינת שדת בני נח מהווה סוג חדש של יחסים קולוניאליים ושל אידיאולוגיה גזעית שבה הרבנים מעצבים אמונה חדשה לתושבי "הדרום העולמי" כמכשיר לקידום מטרות דתיות ולאומניות.

זהו הסדר העולמי המקודם בידי פרויקט בני נח, בתמיכת הרבנות הראשית הישראלית וממשלת ישראל. הפרויקט התאולוגי של בני נח קשור בקשר חזק לגישתו של נתניהו למדיניות חוץ, המבוססת על תמיכה דתית בישראל. כפי שהוא ניסח את המסר התאולוגי שהוא העביר ב"יום האנושות" ב-2015: "שבע מצבוות ילדי נח הן עניין הן של אמונה והן של מוסר, שלפי חכמינו מחייב את כל הלא-יהודים בעולם. מצוות אלו מהוות בסיס לבניית חברה מתורבתת".

---
עד כאן המאמר.

כמה מתאים לממשלת נתניהו ולחסידיה, כולל חסידיה הדתיים, להגיע לרמה כזו של חוצפה של הקמת דת שלמה שמטרתה היא, למעשה, לקדם את מדיניות החוץ הישראלית. קיימים יהודים רבים ברחבי העולם שבעוד שהם מכירים בדרישה מאומות העולם לקיים את מצוות בני נח, יתנגדו בתוקף לאותו פרויקט דתי-קולוניאלי ציני המקדם את האינטרס הישראלי, באופן שעשוי לסתור את היהדות. זה רק פירוש אחד מיני פירושים רבים. יש להתנגד לכל ניסיון לקבוע "היררכיה אתנית" (או "גזעית") בין אנשים, אף אם הדבר מוצג כ"דת".

יום שני, 10 בספטמבר 2018

כיצד להיאבק בהרס בית ספר בגדה המערבית? מתחילים את שנת הלימודים מוקדם יותר

 
מתורגם ומתומצת מכאן:

https://972mag.com/how-to-fight-the-demolition-of-a-west-bank-school-start-the-year-early/136725/

מאמר מקורי מאת אורן זיו

עשרות תלמידי בית הספר היסודי בכפר ח'אן אל אחמר התחילו באמצע חודש יולי שעבר את שנת הלימודים, כחודש וחצי לפני המועד המתוכנן, במטרה לנסות ולמנוע את פינוי והריסת המקום. מאז שמה לה המדינה ליעד להרוס את ח'אן אל אחמר הפך בית הספר בכפר, השוכן בצמוד לכביש ירושלים-מעלה אדומים, מבנה העשוי מצמיגים ובוץ אשר הוקם בתמיכה אירופאית, לעניין המרכזי בתכנית להריסת הכפר. כך, בתשובה לעתירה שהוגשה על-ידי תושבי הכפר, ביקשה המדינה לצמצם את הצו הארעי שהוציא בג"ץ נגד הרס הכפר ולאפשר לפחות את הריסת בית הספר, במטרה למנוע את פתיחת שנת הלימודים מוקדם מהצפוי.

ברשות הפלסטינית, מנגד, ביקשו להפעיל לחץ ציבורי על ידי הקדמת שנת הלימודים, בהנחה שלפחות מבחינה הסברתית, ישראל תתקשה להרוס בית ספר שמתקיימים בו לימודים. שני הצדדים מבינים היטב את כוחו של בית הספר, שהוא אחת הסיבות העיקריות להפיכתה של ח'אן אל אחמר לסיפור תקשורתי, מדיני ודיפלומטי בוער.

במרכז בית הספר חצר גדולה מכוסה דשא סינתטי, שבשבועות האחרונים הפכה למרכז לפעילים המתנגדים לפינוי, נוכחים במקום יום ולילה. לקראת השעה שבע בבוקר, הפעילים הפלסטינים שישנו בבית הספר מקפלים את המזרנים, בזמן שהתלמידים מהקהילות הסמוכות ומהכפר עצמו מתחילים להגיע לכפר. במקביל מגיעים גם מורים ואנשי משרד החינוך הפלסטיני. בימים האחרונים היה חשש שכוחות הצבא והמשטרה, שבשבועיים האחרונים עובדים על הכנות לקראת ההריסה, לא יאפשרו גישה למורים ותלמידים, אך הבוקר הם לא נכחו במקום. בדרך העפר המובילה לכפר הוצב לפני מספר ימים שער ברזל, אך הגישה לכפר ברגל או ברכבי שטח דרך ההרים נותרה פתוחה.

עשרות צוותי תקשורת תיעדו את התלמידים הנרגשים, שלמרות שחופשת הקיץ שלהם התקצרה באופן משמעותי, נראו שמחים לחזור ללימודים. המורים מרכזים את התלמידים והתלמידות בטורים בחצר בית הספר ומחלקים אותם לכיתות לפי גילאים. במקביל, בחלקו האחורי של בית הספר, מתקיים טקס ומסיבת עיתונאים, בה מדברים שר החינוך הפלסטיני, ח״כ אחמד טיבי ודוברים נוספים.

למרות ההמולה התקשורתית, המורות מנסות לרכז את התלמידים בכיתות החדשות, שם הן מחלקות את ספרי הלימוד לשנה הקרובה. נציגים של משרד החינוך הפלסטיני מחלקים תיקים חדשים לכל התלמידים, שמתעניינים יותר בצלמים הרבים המצטופפים באחת הכיתות הקטנות.

---

כך היה בחודש יולי. מאז, בג"צ - זרוע של ממשלת ישראל - החליט לאשרר את ההריסה. אשרור זה ניתן לפני ימים ספורים, ב-5 בספטמבר 2018.

בג"ץ דחה, כאמור, בשבוע שעבר את סדרת העתירות נגד מימוש צווי ההריסה והפינוי למאחז הבלתי חוקי "חאן אל אחמר", והחליט כי המדינה רשאית להרוס את המבנים החל מעוד שבעה ימים.

בכך גם נתנו השופטים למדינה אור ירוק להתחיל במסע הרס וגירוש המוני של כ–20 קהילות בדואיות אחרות באותו אזור. עמותת הימין "רגבים", התנחלות כפר אדומים והתנחלות מעלה אדומים, וכך גם ועדת המשנה של "ועדת החוץ והביטחון לענייני ההתיישבות ביהודה ושומרון" שבראשה עומד ח"כ מוטי יוגב, יכולות בהחלט לחגוג. זו הייתה תכלית מאמציהן הכבירים, בעשר השנים האחרונות: להפוך את הקהילות הבדואיות באזור ל"פולשות" שמחבלות בהרחבת ההתנחלויות.

כן, זה אותו בג"צ שלטענת שרת המשפטים איילת שקד הוא "סניף של מר"צ". סניף של מר"צ? אולי בעצם סניף של "הבית היהודי"?

אגב, אני ביקרתי בחודש יולי השנה בכפר חאן אל-אחמר. להלן מאמר (בצרפתית) שכתבתי בנושא זה עם תמונות מהביקור:
 

יום ראשון, 9 בספטמבר 2018

טראמפ לא יכול למחוק סתם ככה את זכות השיבה



תורגם ותומצת מכאן:

ראשית, ממשל טראמפ "הוריד את ירושלים מהשולחן". עכשיו, במיצג מסוכן במיוחד של פזיזותף הוא הכריז שהוא הולך לעשות אותו הדבר ל"זכות השיבה" הפלסטינית.

האינדיקציה הראשונה לכך שהממשל זומם להתייחס לנושא זה באה עם הכרזתו על כך שהוא יקפיא את כל הסיוע האמריקני ל-UNRWA, הסוכנות שהוקמה בכדי לדאוג לצרכיהם ההומניטריים של הפלסטינים שנעקרו מבתיהם ב-1948 ושוב ב-1967. מאוחר יותרף הממשלף בתמיכת כמה חברי קונגרס רפובליקנים, התחיל במאמץ להגביל את סטטוס ה"פליט" לפלסטינים שהיו קורבנות [ישירים] של הגירוש ב-1948.

בגלל שישראל דחתה תמיד מכל וכל את ההאשמה שהיא אחראית למשבר הפליטים הפלסטיני, וסירבה בכל תוקף להכיר בכך שלאלו שנמלטו ב-1948 יש זכות לפיצוי, כוונתה של ארה"ב "להוריד מהשולחן" את בעיית הפליטים תוארה בידי עיתונאי ישראלי אחד כ"חלום שהתגשם", ושר בממשלת נתניהו הביא את שמחתו על הצעד האמריקני ש"סוף סוף אומר את האמת על השקר הערבי ששווק ברחבי העולם במשך עשורים [...] אין סיבה לחלום [הפלסטיני] על שיבה".

ישראל טוענת שאין לה אחריות לפליטים הפלסטינים. הפרקטיקה הישראלית הינה הימנעות מלקיחת אחריות באמצעות יצירת "עובדות אלטרנטיביות" - שהפלסטינים עזבו את בתיהם מרצון אם שצבאות ערב הפולשים הורו להם לעזוב. עם זאת, בחינת הרקורד ההיסטורי מוכיחה שההנהגה הפוליטית הציונית ביצעה תכנית מכוונת ל"טיהור" אזורים שלמים מיושביהם הערביים בכדי ליצור מדינה גדולה מזו שניתנה בתכנית החלוקה, עם פחות ערבים.

בעקבות המלחמה, שבה אלפי פלסטינים נרצחו ו-700,000 נוספים גורשו, בן-גוריון שמח על מה שהוא כינה "נס כפול" - ישראל עם יותר אדמה ופחות ערבים.

לאחר הקמתה, ישראל השלימה את פשעיה כלפי הפלסטינים בחקיקת שורת חוקים אורווליאנים שאפשרו למדינה החדשה להפקיע אדמות בבעלות ערבית (מעל ל-8 מיליון דונם - כולל עסקים, בתים, מטעים, ואדמה חקלאית) ולהרוס 385 כפרים ערביים - והכול במטרה למחוק פיזית כל עדות לנוכחות הפלסטינית הקודמת.

לנוכח עובדות אלו, לא זו בלבד שממשל טראמפ מסוכן ופזיז, אלא שהוא גם אכזר וחסר-רגישות, ומפר את החוק והאמנות הבין-לאומיים. בעוד שכמה שמרנים אוהבים לסלף לטובתם את ההכרזה העולמית על זכויות אדם מ-1948 - תוך ציטוט הסעיף האהוב עליהם, סעיף 18, המבטיח חופש דת ואמונה - הם מתעלמים בכוונה תחילה מסעיפים רלוונטיים אחרים:

"סעיף 9: אין לעצור, לכלוא, או לגרש אדם באופן שרירותי"

"סעיף 13/2: לכל אחד זכות לעזוב כל מדינה, כולל מדינתו שלו, ולחזור למדינתו"

סעיף 17/2: "אין לנשל אדם מרכושו באופן שרירותי"

בנוסף לכך, קיימת החלטה של האו"ם משנת 1848, המכריזה על "זכותם של הפלסטינים לחזור לבתיהם" - החלטה שאושרה ברוב גדול באסיה הכללית של האו"ם.

לנוכח היסטוריה זו, שאין עליה מחלוקת, של "טיהור אתני" ישראלי ושל אמנות בין-לאומיות לגבי זכויות הפליטים, כותב המאמר מביע את סלידתו מכוונתו של ממשל טראמפ "להוריד מהשולחן" את שאלת הפליטים. מה שהם מורידים מהשולחן, למעשה, זה הרבה יותר מכך. מה שעומד על כף המאזניים אלו חייהם וגורלם של פלסטינים חפים-מפשע ומשפחותיהם; שלטון החוק; צדק אנושי פשוט; והסיכוי לשלום. לא ניתן למחוק למעלה מ-5 מיליון פלסטינים החיים תחת כיבוש ובמחנות פליטים בירדן, לבנון, וסוריה, ובניסיון לעשות זאת, לא זו בלבד שישראל אשמה בפשע המלחמה של טיהור אתני, אלא שגם ממשל טראמפ שותף לפשע זה.

---

עד כאן תרגום ותמצית המאמר.

אנו רואים כאן איך הנכבה נמשכת עוד עשורים לאחר תחילתה, במלחמת 1948. כל זאת בסיוע האימפריאליזם האמריקני הזקוק לישראל כמבצר חמוש - "נושאת מטוסים שאי אפשר להטביע אותה" כי שאמר אחד משרי החוץ האמריקניים. בכדי לשמור על נאמנותה של ישראל לאינטרס האמריקני, הממשל מוכן לדרוך גם כאן (כמו בכל מקום אחר) ברגל גסה על זכויות האדם. המאבק למען זכויות הפליטים הפלסטיניים, אם כן, הוא מאבק אנטי-אימפריאליסטי מובהק.

טראמפ רוצה להיות הידיד הגדול של ישראל. אולי כי חלק מהמשפחה שלו יהודית. אבל אל דאגה, כשכבר לא יהיה נשיא הרבה לא יאהבו אותו בגלל המדיניות החד צדדית שלו ובישראל כבר יקפצו על המדינה בה נולדה אישתו נוכחית.....

יום רביעי, 5 בספטמבר 2018

על ניטראליות הרשת בקליפורניה





תורגם ותומצת מכאן:




http://www.latimes.com/politics/essential/la-pol-ca-essential-politics-may-2018-california-lawmakers-sends-net-1535760519-htmlstory.html

כתשעה חודשים אחרי שהרגולטורים הפדראליים הצביעו לביטול "ניטרליות הרשת" (חובת ספקיות האינטרנט לתת גישה שווה ומהירות גלישה שווה לכל האתרים) שחוקקו בימי אובמה, המחוקקים בקליפורניה עומדים להחזירם לשימוש במדינה.

הסנאט של המדינה שלח הצעה רחבה למושל ג'רי בראון, שתמנע מחברות תקשורת להעדיף אתרים מסוימים על פני אחרים או לחסום תכנים לבחירתן.

במסיבת עיתונאים מאוחר יותר באותו היום, המחוקקים אמרו שקליפורניה תקבע סטנדרט לאומי לגבי מדיניות האינטרנט והתחייבו לשכנע את המושל לחתום על ההצעה, שהם רואים כהתנגדות של המדינה לממשל טראמפ.

המחוקקים העבירו את ההצבעה ברוב של 27 ל-12, מה שסיכם חודשים רבים של מאבק אגרסיבי בין לוביסטים של חברות תקשורת לפעילי זכויות רשת.

המחוקקים התווכחו במליאה יום קודם לכן האם על המדינה למלא את תפקיד הממשל הפדראלךי שנסוג בפני חברות התקשורת בתחום זה. המתנגדים ראו בחוק נטל מופרז על החברות; התומכים, ראו בכך הגנה חזקה הנחוצה לצרכנים.

לפני שבוע, פעילי טכנולוגיה וקבוצות למען זכויות רשת שיבחו את העברת החוק כצעד לעבר גישה הוגנת וחופשית לאינטרנט, ואמרו שבוודאי מדינות נוספות יילכו בעקבות קליפורניה בתחום זה. 


---

עד כאן תרגום ותמצית המאמר.

כאן אנו רואים כיצד כאשר קיים מאבק ציבורי, ניתן לכופף את ידם של תאגידי-ענק, שרוצים להפוך את רשת האינטרנט למגרש המשחקים הפרטי שלהם. כך צריך להיאבק גם בתחומים נוספים.