יום שבת, 19 בינואר 2019

בית חולים ברזילי: אפרטהייד הלכה למעשה

 
הרבה ישראלים יעלבו אם תגידו להם: רבותיי, במדינתכם יש אפרטהייד. אבל הנה, האחראים על האבטחה בחברת האוטובוסים "דן בדרום" ובבית חולים "בריזילי" באשקלון פשוט מממשים הגדרה זו, של אפרטהייד, הלכה למעשה.

והרי לכם: קו 18 באשקלון נוסע מהמרינה ועד תחנת הרכבת בעיר. זהו קו מרכזי למי שעובדים מחוץ לעיר. בין הנוסעים, בעיקר שעות הבוקר, ניתן למצוא גם פלסטינים. חלקם לבושים בבגדים של פועלי בניין. לפני כמה חודשים הוסיפו לקו תחנות נוספות בתוך בית החולים ברזילי. עם התוספת שמאריכה את המסלול, התווסף גם נוהל אבטחה בכניסה לבית החולים: האוטובוס עוצר בכניסה, מאבטח עולה עליו ומתבונן בנוסעים. אם הוא מזהה נוסעים בעלי חזות ערבית הוא מבקש מהם להציג לו תעודת זהות. אם מתברר שבעל החזות הוא אכן ערבי, הוא מתבקש לרדת מהאוטובוס ולהמתין עד שזה יסיים את הסיבוב שלו בתוך בית החולים ואז ביציאה עולים עליו שוב כל "בעלי החזות" וממשיכים בנסיעה.

מטעם חברת "דן בדרום" נמסר ל"הארץ" כי היא כפופה להנחיותיו של בית החולים ברזילי. "תפקידנו כחברה המפעילה תחבורה ציבורית בארץ להסיע נוסעים ליעדם. יחד עם זאת ובמקרה האמור, יובהר כי המאבטח אינו מטעם חברת 'דן בדרום'. בנוסף, בחלק המסלול בו האוטובוס נכנס לבית החולים ברזילי באשקלון אנו כפופים להנחיות של מחלקת הביטחון שלו ומחויבים לפעול בהתאם להנחיות אלו".

בכל מקום בו שאלו את "גורמי האבטחה", הם טענו שמדובר בפלסטינים תושבי הגדה המערבית בעלי תעודות זהות ירוקות, שחשודים, כמובן, כמחבלים. אך בפועל, נטען ב"שיחה מקומית", למעשה גם ערבים אזרחי ישראל, נושאי תעודת זהות כחולה, מורדים מהאוטובוס, ובפרט אם הם לבושים בלבוש מסורתי מוסלמי. שכן, כמובן, מי שהוא "ערבי" הוא אוטומטית "מחבל", כך פועל הראש הגזעני של ראשי מערך האבטחה בבית החולים. גם אזרח ישראלי משלם מיסים ובעל זכות הצבעה בבחירות.

ארגון "רופאים לזכויות אדם" פנה בשבוע שעבר למנהל בית החולים ברזילי ד"ר חזי לוי, ולמשנה למנכ"ל משרד הבריאות פרופ' איתמר גרוטו בבקשה לקבל הבהרות בנוגע להתנהלות מאבטחי בית החולים. "גם לו היה מדובר במתחם שלא קשור למערכת הבריאות, זוהי התנהלות שאין לה מקום בהיותה גזענית משפילה ומבזה", כתבה ל"שיחה מקומית" הדס זיו מנהלת המחלקה הציבורית וועדת האתיקה של הארגון שדרשה לאסור על התנהלות זאת.

כך בדומה לכביש 4370, שנחנך לאחרונה, בין מטה בנימין לירושלים, שם קיימת חומה המפרידה בין כביש ליהודים, לכביש לפלסטינים.

והנה, הטרור משמש שוב כתירוץ למה שהוא, למעשה, אפרטהייד: התנכלות לאנשים ופגיעה בכבודם, תוך הפרדתם מהזולת, עקב מוצאם. האם יעשו זאת למתנחלים בעקבות מעשיהם של כמה מהם (בעמונה ובכבישים) בזמן האחרון, שאינם שונים מטרור? לא ולא. רק מי שהוא ערבי, ולא משנה אזרחותו (ולמעשה יכול להיות גם נוצרי) - חשוף להתנכלויות.

יום רביעי, 16 בינואר 2019

על השרה רגב, ישוע הצלוב, ותערוכות מעורות ביקורת



השרה מירי רגב (ואולי בקרוב השרה לשעבר - מי יודע מה יקרה לה בבחירות), לפתע פתאום עברה מ"הגנה" על סמלי המדינה בפני "בוגדים בתרבות" ל"הגנה" על כבודם של הנוצרים. הכיצד? במוזיאון חיפה מוצגת תערוכה בשם "שופ איט" שבאה בביקורת לתרבות הצריכה הקפיטליסטית. בכלל היצירות המוצגות בה ניתן למצוא דמות של רונלד מקדונלד (הליצן שמסמל את רשת המזון המהיר מקדונלד'ס) צלוב על צלב בכמעין חיקוי נלעג לדמות ישוע הצלוב.

כאמור, העבודה שמסעירה את העדה הנוצרית נקראת "מק-ישוע" ומוצגת בתערוכה מפורסמת שאותה יצר האמן יאני לינולן. במיצג נראית הדמות של רונלד מקדונלד תלויה על צלב, דבר הגורם לטענת הנוצרים לפגיעה ברגשותיהם ולדרישתם להסיר את היצירה. ממוזיאון חיפה לאמנות נמסר כי היצירה "מק-ישוע" מוצגת במסגרת התערוכה "שופ איט". התערוכה מוצגת כבר כחצי שנה במוזיאון חיפה ואמורה לרדת בעוד שלושה שבועות לטובת תערוכה אחרת.

העדה הנוצרית זועמת - סמל דתי מרכזי שלה עבר ייצוג גרוטסקי בתערוכה. אך כאן הביקורת של התערוכה אינה על ישוע הנוצרי או תורתו, אלא על תרבות הצריכה, שהופכת את הממון ואת הסחורות לאלוהים. אך בכל זאת, התערוכה, בעיני נוצרים, נראית מזעזעת מאוד.

ביום שישי שעבר הפגינו נוצרים תושבי חיפה כנגד הצגת התערוכה הזו בכלל והפסל הזה בפרט. במהלך ההפגנה ניצבו כ-200 איש בחזית המוזיאון, כשהם נושאים שלטים וקוראים קריאות להסרת המיצג. במהלך ההפגנה נרשם עימות פיזי בין מפגינים לבין שוטרי יס"מ של מחוז חוף, לאחר שהמפגינים ניסו להיכנס בכוח אל המוזיאון, מתוך כוונה להוריד את המיצג שבמחלוקת. מצד שני, גורמים בעיר חיפה טענו כי הרקע להתססת הרוחות בעת הזו נעוץ בעובדה של התנגדות חלק מהגורמים הפוליטיים לראש העיר החדשה עינת קליש-רותם, כך שייתכן שהמניע אינו עלבון דתי גרידא (אם כי עלבון דתי בהחלט יש כאן בשפע).

מכל פנים, השרה רגב, שככל הנראה הריחה ריח בחירות, פתאום נזכרה בכבוד העדה הנוצרית (שבימים רגילים אינה מתייחסת אליה כלל), וזאת אולי בכדי להרשים מצביעים פוטנציאליים (יש גם נוצרים שמצביעים למפלגות ימין) או פשוט כדי "לעשות שרירים" ולהפגין את כוחה אל מול "הממסד התרבותי" שהיא מתעבת בכל מאודה.

אך המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עו"ד דינה זילבר, הודיעה השבוע לשרת התרבות והספורט מירי רגב שלא ניתן להתערב בתוכן זה במוזיאון חיפה, אף שהמוסד נתמך בתקציב ממשלתי. "מהמצוטט לעיל ממכתבך משתמע כי ניתן לשלול תמיכה בגין מיצג כאמור, לפי הוראות חוק יסודות התקציב", כתב זילבר וציינה שהפחתת תמיכה בשל תוכן היצירות אפשרית רק במסגרת ההסדר הקבוע בחוק יסודות התקציב, אלא שפגיעה ברגשות דתיים אינה נמנית על העילות בחוק. יתירה מכך, הדגישה עו"ד זילבר, הסמכות להפעלת הסעיף - לו היה רלוונטי כאן - נתונה בידי שר האוצר בלבד.

בקיצור, לצד תערוכה שאכן יכולה להיראות מזעזעת בעיני נוצרים, יש כאן שרה שמנסה להישאר רלוונטית ערב הבחירות, וננזפת בחומרה בידי המשנית ליועץ המשפטי לממשלה, שמה לעשות, פועלת לפי החוק (שאוסר על רבים מהדברים שמירי רגב הייתה רוצה לעשות).

ותמיד מירי רגב מנסה לשלול תקציבי תרבות. בסוף מה ישאר מהתרבות?

יום שני, 14 בינואר 2019

האוצר של כחלון: כישלון שיוביל לעוד גזירות




 
איפה הוא משה כחלון החברתי? מתברר, שבתור שר אוצר - ולצערי כפי שהיה צפוי - הוא השאיר בור תקציבי ענק מאחוריו, וזאת חרף קיצוצים חדים בבריאות, ברווחה, ובחינוך. איפה הכסף? כך שאל בזמנו יאיר "היהיר" לפיד, מי שהיה אף הוא שר אוצר. אך בדיוק כמו אצל לפיד הניאו-ליבראל כך גם אצל כחלון הניאו-ליבראל ה"חברתי", מה שאנו רואים זה כשל כלכלי קפיטליסטי טיפוסי.

מנתוני האוצר עולה כי הבורות התקציביים בשנים הבאות יהיו עמוקים יותר ממה שנראה היה בתחילה. כפי שדיווח המשרד, בשנת 2019 צפוי מחסור של לכל הפחות 8 מיליארד שקלים, אולם מהתחזיות עולה שבשנים 2022-2020 המחסור יגדל עוד, ויעמוד על בין 17 ל-20 מיליארד שקלים מדי שנה. המשמעות היא כי השר החדש שייכנס לתפקידו ייאלץ לבצע מיד עם כינון הממשלה החדשה קיצוצים בתקציב 2019, וכמו כן יצטרך להכין לקראת המשך השנה תקציב עתיר גזירות לשנת 2020.

המחסור נובע בין היתר מהעובדה שהממשלה התחייבה להוצאות גדולות כמו למשל תוספת לפנסיית שוטרים וניצולי שואה, וכן מהתחזית ולפיה הצמיחה במשק תואט ולכן תהיה ירידה בהכנסות.

כחלון, כמובן, כהרגלו בקודש - מחרטט. ב/שבוע שעבר הודיע שר האוצר משה כחלון כי בניגוד לדיווחים על חריגה מיעד הגירעון לתקציב המדינה לשנת 2018, משרד האוצר לא חרג באגורה מהיעד המקורי, שיעמוד על שיעור של 2.9% מהתוצר הלאומי הגולמי (תמ"ג). "החשב הכללי של המשרד, רוני חזקיהו, הודיע לי לפני שעה שמשרד האוצר עמד בדיוק ביעד שהקצבנו. לא סטינו באגורה", אמר כחלון. אבל הכסף - נעלם. כלכלת שוחד בחירות לשוטרים ולסוהרים באה על חשבון האזרח הקטן, שעכשיו ישלם בבריאות טובה פחות ובחינוך טוב פחות.

ח"כ אורלי לוי מסיעת "גשר" הימנית-פופוליסטית (אין ימין "חברתי") באה אף היא בגלוי בביקורת, מוצדקת במקרה זה, לכחלון, בדיוק על "בור" עצום זה בתקציב שנפער בימיו. כל זה כמובן על חשבון הנזקקים.

צריך לזכור גם את הביקורת על בייגה שוחט שר האוצר (הקפיטליסט) של מפלגת העבודה (הקפיטליסטית) בימי ממשלת רבין ז"ל - ביקורת שנמתחה על הממשלה בידי הליכוד (שהוא עוד יותר קפיטליסטי), על "בזבזנות" כלכלית. והרי לכם, כשמתעקשים שלא להטיל מס ראוי על הטייקונים ודווקא מקלים את נטל המס עליהם, הפלא ופלא - הכסף מתאדה בממשלה שחרטה על דגלה את "היעילות הכלכלית". שכן ניאו-ליברליזם, כהגדרתו, דואג לצורכי הטייקונים בטענה שאיכשהו דבר זה יביא לצמיחה כלכלית שתקדם את כולם. אבל כמובן שמי שמתקדם הוא רק הטייקונים וחבריהם שבשלטון.

ממשלת נתניהו הניאו-ליבראלית וכחלון הניאו-ליבראל כשלו ובגלל הקלות מפליגות במס לטייקונים, מצאו עצמם עם גירעון תקציבי גדול, שיגולגל על חשבון הציבור. הגיע הזמן להיפטר מהשיטה הקפיטליסטית הזו, שבה האינטרס היחיד של בעלי ההון הוא מקסימום רווחים במינימום השקעה, והממשלה מסייעת בידם לעשיג רווחים אלו על חשבון הציבור.

כחלון הבטיח תקציב עם חמלה אבל איפה החמלה? הוא סה"כ ליכוד ב'.

יום שבת, 12 בינואר 2019

המתנחלים משתוללים - וזה טרור פשיסטי

 
לאחרונה, הימין המתנחלי עלה מדרגה בהתנהלותו האלימה - אפילו כנגד סמלי מדינת ישראל וחייליה, שבימים כתיקונם הימין, ואף הימין המתנחלי, סוגד להם. ולהלן כמה דוגמאות.

הדוגמה הבולטת ביותר היא רצח עאישה מוחמד אל-רבי, פלסטינית מהכפר בידיה שבשומרון. ב-13 באוקטובר 2018, רכבה נרגם באבנים, בידי מתנחלים. זאת לאחר מספר פיגועים שביצעו פלסטינים, מה שנתן רוח גבית לרצונם של המתנחלים בנקמה אלימה. עאישה מוחמד אל-רבי נהרגה לאחר שהושלכו אבנים על רכבה בעת שנסעה בכביש 60, סמוך לצומת תפוח. בעלה, יעקוב אל-רבי, נפצע באורח בינוני. שניהם פונו לבית החולים רפידיה בשכם, שם נקבע מותה. השניים חזרו מאזור חברון לאחר שביקרו את בתם.

בדצמבר 2018 נעצרו חמישה נערים - מתנחלים כמובן מנוער הגבעות (כמה מפתיע!) בחשד שהם אלו שיידו את האבנים ורצחו את עאישה. השב"כ, כהרגלו, עינה אותם; הימין תקף את השב"כ על כך (איפה כל חסידי זכויות האדם האלו כאשר מענים פלסטינים?!) ובסופו של דבר העצורים שוחררו בסוף השבוע שעבר. הדבר עורר זעם רב אצל הפלסטינים, ובצדק - בעוד שבישראל ממהרים ויודעים טוב מאוד ללכוד פלסטינים חשודים בטרור, פתאום קל לחשודים אלו להשתחרר אם הם יהודים.

אבל בכלל - בשנת 2018 נרשמה עלייה תלולה במספר התקריות בגדה המערבית, שמערכת הביטחון מתארת כ"פשיעה לאומנית" — כלומר, מעשי אלימות ופגיעה ברכוש של יהודים כלפי פלסטינים. מנתונים לא סופיים, שנאספו עד אמצע דצמבר, עולה כי בשנה החולפת נרשמו 482 תקריות כאלה — עלייה של פי יותר משלושה בהשוואה לשנת 2017, שבה נמנו 140 תקריות. האלימות מצד מתנחלים ופעילי ימין כוללת הכאת פלסטינים, יידוי אבנים ובעיקר ריסוס כתובות ("תג מחיר"), חבלה בבתים ובמכוניות וכריתת עצים בחלקות בבעלות פלסטינית.

גם על חיילי צה"ל - חביבי הימין בדרך כלל - המתנחלים האלימים אינם מרחמים. ב-3 בינואר 2019, לפנות בוקר כוחות משטרה שהגיעו להתנחלות הבלתי חוקית עמונה, בכדי לפנותה, נתקלו בכ- 300 מתפרעים שהבעירו צמיגים בכניסה למאחז, שפכו שמן על כבישי הגישה ויידו אבנים וסלעים לעבר הכוחות. על מנת להשתלט על המתפרעים, הכוחות נאלצו לבצע גם שימוש באמצעים לפיזור הפגנות (שימו לב: "נאלצו"; אם היה מדובר בפלסטינים, צה"ל היה משתמש בציוד זה ללא היסוס, אך עם מתנחלים - הצבא נזהר ביתר זהירות). עם סיום הפינוי הראשוני במתחם התבצרו כמה עשרות מפירי סדר בשני המבנים תוך המשך האלימות הפיזית והמילולית לעבר השוטרים. באירוע נפצעו 23 שוטרים שפונו לבתי החולים כתוצאה מיידוי אבנים וחבלות שבין היתר כללה דקירת קצין בידיו על ידי עצם חד. שימו לב: 23 שוטרים פצועים, 7 עצורים שלא בהכרח יועמדו לדין. תארו לעצמכם מה היה קורה אם פלסטינים היו מתנהגים באופן דומה כלפי כוח צה"ל שבא לעצור "מבוקשים" בכפרם; הצבא היה משתמש בפי כמה וכמה כוח ואולי אף באש חיה.

טרור הוא טרור. רצח הוא רצח. מי שרוצח מסיבות לאומניות - הוא טרוריסט. נקודה. כך בפשיזם: בריונים, בתמיכה עקיפה או ישירה של המשטר (כאן: בתמיכה עקיפה), משתמשים בכוח קיצוני כלפי מיעוטים, כלפי קבוצות מדוכאות; עד מהרה, הם ישתמשו בכוח זה כלפי אנשי שמאל יהודים, כפי שכבר נעשה בעבר. ההבדל הוא שלפלסטיני יגרשו את משפחתו ויהרסו את ביתו, ליהודי לא יעשו כלל.

יום רביעי, 9 בינואר 2019

על הפרובוקציה האחרונה של "אם תרצו"

 
ארגון הימין "אם תרצו" הוא, כזכור, ארגון שבית הדין קבע ש"לא ניתן לומר שאינו פשיסטי". וכיאה לארגון ש"אי אפשר להגיד עליו שאינו פשיסטי", התנהלותו טוטליטרית למשעי וכדבעי. לא זו בלבד שהארגון שקוע עמוק במסע הכפשה כנגד "הקרן החדשה לישראל", ולא זו בלבד שהוא הכפיש (לכאורה) את היו"ר הקודמת של הקרן החדשה, נעמי חזן, בשלטי חוצות מעל נתיבי איילון לפני כמה שנים, אלא שעכשיו הארגון מצא לו טרף חדש: מרצה תמימה באוניברסיטה העברית בשם ד"ר קרולה הילפריך.

בשבוע שעבר, כזכור, התעוררה סערה לאחר שמספר כלי תקשורת פרסמו תיעוד של "תקרית" בין סטודנטית במדים בשם הדר לסרי (כך פורסם ב"שיחה מקומית") לבין הילפריך. על פי הפרסומים המכפישים (לכאורה), הסטודנטית הותקפה מילולית במהלך שיעור על ידי סטודנטית עמיתה פלסטינית בשל המדים שלבשה בזמן הלימודים. בתיעוד שפורסם הוצגה שיחה קשה שהתקיימה מחוץ לכיתה בין המרצה, ד״ר קרולה הילפריך, שהוקלטה בסתר, לבין הסטודנטית. "המרצה השפילה את החיילת", נכתב ב"ווינט" שאף ציטט סטודנט אלמוני שהיה עד לשיחה, והביא תגובה של תנועת "אם תרצו" שקראה לשר בנט לפעול לפיטורי המרצה.

מיהי גב' לסרי זו? לא אחרת מאשר פעילה של "אם תרצו". אתר "שיחה מקומית" חשף את העובדה הזו, ואף הראה כיצד לסרי קיבלה תעודת הוקרה מהארגון, שכזכור "אי אפשר לומר שאינו פשיסטי". ארגון "אם תרצו", כידוע, עוסק בטיהור האקדמיה ממרצים וסטודנטים שאינם פטריוטיים וציוניים מספיק לדעת התנועה.

אבל מה קרה באותו שיעור? לפי "שיחה מקומית" ומקורות חדשותיים אחרים שאינם נמנים על עדר הקרנפים של התקשורת הממוסדת, ביום שלישי התקיימה פגישה שגרתית במסגרת סמינר בתוכנית ללימודי תרבות, אותו מעבירה ד"ר קרולה הילפריך. הסמינר, "תיאוריה ביקורתית של תרבות", הוא סמינר חובה לתלמידי התואר השני ובו משתתפים כ-30 סטודנטים וסטודנטיות, רובן הגדול יהודיות. לסרי, שרשומה לסמינר, הגיעה אליו פעמים רבות במדים. האירועים במהלך ואחרי השיעור היו שונים בתכלית מכפי שהוצגו בתקשורת. במהלך השיעור אומנם התקיים דיון בין הסטודנטים, אך אף אחד או אחת לא התקיף ישירות את הקצינה או העיר לה על העובדה שהיא ישבה בכיתה במדים.

השיעור עסק בחיבור "הפסיכולוגיה של ההמון" של פרויד ובמהלכו התפתח דיון שנפתח בכך שפרויד נתן את הצבא בתור דוגמה לעדריות, הצובעת את הפסיכולוגיה של ההמון. לא התקיים עימות מילולי או ויכוח בין סטודנטית פלסטינית לחיילת במדים, כפי שדווח ב"כאן ו"ווינט", אלא דיון תיאורטי. רק בתום השיעור, לסרי ניגשה לאחת התלמידות הפלסטיניות וביקשה לשוחח איתה. היא זכתה לתגובה שככל הנראה אכזבה אותה. התלמידה הפלסטינית לא רצתה לדבר על הכיבוש עם מישהי שלובשת מדים.

רק בעקבות התשובה הזאת, לאחר השיעור פנתה לסרי להילפריך וביקשה לשוחח איתה מחוץ לכיתה. השתיים ניהלו שיחת מסדרון, שרק חלקה האחרון (כשתי דקות) פורסם בתקשורת. "אני חייבת לרוץ", אומרת הילפריך בתחילת הווידאו, מה שיוצר את התחושה של שיחה קצרה וקשה ושל מרצה שאינה מעוניינת להקשיב לסטודנטית. אולם בפועל, השיחה היתה ארוכה מהתיעוד שפורסם, ובמהלכה הקשיבה הילפריך לטענות הסטודנטית. היא אף הציעה לה דרכים נוספות להמשיך את הדיון.

אבל מכאן, באמצעות צילום ערוך וקטוע של השיחה, "אם תרצו" וחבריהם בתקשורת הימנית מיהרו להציג את הילפריך כאויבת העם. סטודנטים באו להרצאות במדי המילואים שלהם במספר אוניברסיטאות לאות "סולידריות" עם לסרי. עלו קריאות ואף התקיימה הפגנה - של "אם תרצו" כמובן - בדרישה לפטר את הילפריך.

מדובר בפרובוקציה למטרות ניגוח השמאל ו"טיהור" האקדמיה ממתנגדי משטר. בין אם לסרי ביצעה זאת (לכאורה) בכוונה ובין אם היא לא הייתה שותפה מכוונת למעשה (מה שגם כן יכול בהחלט להיות), ב"אם תרצו" ובערוץ הממשלתי "כאן" (ובהמשך - "עיתונים" נוסח "ידיעות אחרונות" שמחוברים לעטיניו של השלטון) מיהרו להכפיש (לכאורה) ולתקוף.

בינתיים הסרסור, בעל הקזינו, והמשתמש בסמים (כך קבע בית המשפט!) ח"כ אורן חזן אמר על הפרשה: "אוי ואבוי לנו שלא נכבד דווקא את חיילי צה"ל הגיבורים. מיום הקמתה וגם היום גורל מדינת ישראל שזור בגורלו של צה"ל, ואין הפרדה בין אף מוסד או גוף במדינת ישראל לצה"ל. למרות מופע הפחדנות של צמרת האוניברסיטה ובניהם הנשיא, הרקטור ואחרים שפחדו להיפגש עמי והסתגרו בחדרים המפוארים שלהם, אני לא ארפה עד שהמרצה תקבל את העונש שמגיע לה". הרי לכם, העבריין מחפש להעניש אנשים שאפילו אם חטאו, חטאו הרבה פחות ממנו. שר הביטחון לשעבר אביגדור ליברמן, אמר "אני קורא לנשיא להשעות את המרצה לאלתר ולהסיק מסקנות בהקדם, כי אחרת נצטרך לפעול במישור הפרלמנטרי והחוקתי". דמוקרטיה במיטבה. צה"ל עצמו סירב להגיב רשמית על התקרית.
 
כך במשטר רודני. ריבוי דעות? חופש אקדמי? לא בבית ספרנו. מתפקידו של המרצה בממלכת נתניהו להביע את הקו הרשמי של השלטון, אחרת - יהיה לו רע ומר.

יום שני, 7 בינואר 2019

פיצולים ופרישות - המפה הפוליטית הישראלית משתנה


לאחרונה, הפוליטיקה הישראלית חווה טלטלה. דב חנין, ג'מאל זחאלקה, וחנין זועבי, הודיעו בשבוע האחרון על פרישתם מהכנסת. זאת לצד פיצולים והתפרקות של מפלגות בימין (פיצול "הימין החדש" מ"הבית היהודי") ובמרכז-שמאל (התפרקות "המחנה הציוני").

ח"כ דב חנין הודיע הלפני שבוע בכנסת שאחרי 13 שנים כחבר כנסת מטעם מפלגת חד"ש ובארבע השנים האחרונות חבר ברשימה המשותפת, הוא פורש ולא יתמודד במערכת הבחירות לכנסת ה-21. חנין היה חבר הכנסת היהודי היחיד במשותפת, כביטוי למחויבות של מפלגת חד"ש לשותפות ערבית-יהודית. חנין אמר הבוקר כי מעולם לא שוריין בדרכו הפוליטית, ותמיד התמודד. הוא אמר: "אני רוצה להודות לכל חברי חד"ש ולכל הח"כים ששיתפו איתי פעולה. עשינו פה דברים חשובים וטובים לטובת הציבור".

חנין נחשב לאחד מחברי הכנסת הפעילים והחרוצים ביותר. מאחוריו שעות ממושכות של מליאה, עבודה בוועדות, הגשת הצעות חוק, שאילתות ועוד. בשלהי הכנסת ה-19, אחרי מאבק ממושך בנושא העלאת שכר המינימום הצליח חנין, בשיתוף פעולה עם ח"כים מן האופוזיציה (העבודה, מרצ) להוביל את מהלך העלאת שכר המינימום, אשר נכנס לתוקף ב-2015 ואילך.

חה"כ חנין זועבי מסרה בהתחלת ישיבת הועד המרכזי של מפלגת בל"ד כי "לא אתמודד לבחירות לכנסת ה 21". לטענתה היא גאה בכל מה שעשתה והייתה חוזרת על אותם דברים שוב. לדבריה, "היו מי שהעריכו ואף תמכו במעשיי ובמה שייצגתי והיו (ויש ) רבים יותר ששנאו ונלחמו בי ובדעותיי". זועבי הוסיפה כי היא "גאה שנתתי את כולי, ללא כל ניסיון לדלל או להתייפייף, או "לנסות להתקבל". באתי כנציגת מפלגה בשביל לערער על המציאות מין היסוד, העוול שנגרם לעמי, ותחושת חוסר האונים שמאיימת על כל עם בשל העושק האכזרי".

הימין מיד התחיל לחגוג, על כך שכהגדרתם, "הגיס החמישי עזב את הכנסת", כהגדרת אביגדור ליברמן, שאף איחל לה בהצלחה "בעזה או בבירות". רק מעניין מי יבוא במקומה - יש תמיד אפשרות שמישהי או מישהו שיעצבנו את הימין כמו שהיא עצבנה אותם. היא הייתה תקועה לימין כמו עצם בגרון, כמו סדין אדום מול שור.

יו"ר מפלגת בל"ד, ח"כ ג'אמל זחאלקה, אישר היום באופן רשמי את הידיעות על כך שלא יתמודד לכנסת הבאה: "פעילותי תעבור לזירה הבינלאומית". "אחרי 16 שנים כחבר כנסת אני גאה לומר שחברי בל"ד ואני חתומים על הצבת הפרויקט של מדינה כל אזרחיה כאלטרנטיבה למבנה המשטר הקיים", כתב זחאלקה בהודעת הפרישה שלו.

גם כאן, הימין - במקרה זה ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר הכנסת, לא פחות ולא יותר, שהביע, בעקבות פרישתו של זחאלקה, תקווה שכל בל"ד כולה תפרוש מן הכנסת.

בקיצור, דברים משתנים. סביר להניח שנמצא את עצמנו עם עוד ממשלת נתניהו, אבל מעניין מי יהיו האנשים החדשים בפוליטיקה הישראלית, והאם המפלגות שהתפצלו - יתאחדו מחדש, ועם מי...


לסיכום, צריך לזכור שהכנסת הזו לא היתה דוגמא לכלום. מפלגת "הימין החדש" פרשה מ"הבית היהודי" והשאירה אחריה חובות. רה"מ בחקירה. ממשלה צרה. סערה גבאי איך שהוציא את לבני מהשותפות שלהם במחנה הציוני. איזו כנסת נקבל ב9 לאפריל? עם סיעות של 4 חברי כנסת?

יום שבת, 5 בינואר 2019

סופו של המחנה הציוני

 
הבחירות בפתח, הסכינים נשלפות... וביבי מרוויח. מרוויח בגדול, כפי שנראה להלן.

אחרי המפץ בימין, דרמה פוליטית גדולה נרשמה לפני זמן קצר כאשר יו"ר המחנה הציוני, אבי גבאי, הודיע ביום רביעי שעבר על סיום השותפות בינו לבין ציפי לבני ומפלגת 'התנועה' ולמעשה הודיע על פירוק המחנה הציוני. לבני עצמה לא ידעה שזה הצעד בו הולך לנקוט גבאי ולמעשה הושפלה בפומבי כששמעה על כך לראשונה לעיני המצלמות יחד עם שאר אזרחי ישראל. בדברים שנשא בפתח ישיבת הסיעה האשים גבאי את לבני בחתירה תחתיו ואמר כי חיבורים ושותפויות מצריכים נאמנות וחברות, דבר שלטענתו, לא היה קיים.

לבני הגיבה לדברים בטוויטר, וכתבה: "תודה למתקשרים, למסמסים ולתומכים. טוב שהותרו הספקות ואפשר להתמקד באתגר הלאומי החשוב שעומד לפנינו, כל המאמינים באמת בדרך - מהפך בבחירות הקרובות". אבל איך היא תעשה מהפך, כרגע שהמרכז והמרכז-שמאל מפוצלים? בינתיים "הבית היהודי" אכן מפוצל, אך הליכוד לא, ורב-הקוסמים נתניהו עוד ישלוף שפן זה או אחר מהכובע ויזכה בבחירות, כשמולו לא עומדת אופוזיציה מגובשת.

גבאי כעס על לבני משום שהזמינה סקר שבדק כמה מנדטים יקבל המחנה הציוני אם היא תעמוד בראשותו. "במקום לעשות סקרים איך אנחנו מנצחים, את עושה סקרים איך את מנצחת אותי, איך את מזיזה אותי", אמר ללבני, "את מחלישה אותי ובעקיפין את כולנו. כל עוד אני מצטייר על תקן זמני, כמי שעומד להיות מוחלף, לעולם לא נתאושש בסקרים". בנוסף, גבאי כעס על ניסיונות לבני להקים גוש שמאל-מרכז שיורכב מכמה מפלגות. שימו לב למה שהוא כעס עליה: דווקא על הניסיון לגבש את המרכז ואת המרכז-שמאל ולהעמיד איזושהי אלטרנטיבה אלקטורלית לנתניהו. יורה לעצמו ברגל וכורת את הענף שעליו הוא יושב.

ומה התוצאה? לפי סקר שפורסם באתר "הארץ", מפלגת "העבודה" שכזכור התפצלה מ"המחנה הציוני" - תקבל 7-8 מנדטים. לבני עשויה שלא לעבור את אחוז החסימה או לקבל כ-5 ח"כים. יחד עם גנץ, לבני תשיג 15 מנדטים. בינתיים, הליכוד יקבל 31 מנדטים לפי הסקרים הללו. "הימין החדש", אגב, יקבל כ-6 מנדטים בלבד.

בקיצור, לכל המהלך הזה יש מנצח אחד גדול: נתניהו. הוא אמנם יקבל רק כרבע מהמושבים בכנסת, אך בהיותו ראש המפלגה הגדולה ביותר, הוא ייבחר שוב לראשות בממשלה. כל השאר, ימין, שמאל, מרכז - חלשים ומפולגים. רק ביבי צוחק כל הדרך אל הקלפי.